ראיתי את התצלום של משה סילמן לאחר שהאש כובתה. הוא ישב על הרצפה, מוקף באנשים, והרים את ידו לאות ניצחון. הפנים שלו היו אפורות ומכורכמות, בעיניו השתקפה בעתה. הוא נראה כאילו רק עכשיו הכאב המחריד והבלתי נסבל מתחיל לחדור לתודעתו. עדיין יכול היה לשבת, ולהניף יד, כי הגוף רק החל להתמודד עם המהלומה האנושה שספג, שבקרוב מאד תמוטט אותו ותגרום לקריסת כל המערכות הפנימיות בגופו. אף אחד לא גרם למשה סילמן לפגוע פגיעה כל כך אלימה בגופו. היה זה הוא עצמו. בין אם עשה זאת כאקט ילדותי של רצון לתשומת לב, ובין אם עשה זאת במטרה להבהיר נקודה, זהו מעשה שלא ייעשה. גם אם המחאה שלו צודקת. אף אחד, חוץ ממנו עצמו, לא דחף אותו לשפוך נפט על עצמו.

משה סילמן חי תחת קורת גג, ישן במיטה. גם כשחסר לו כסף, היה לו מספיק אוכל כדי לא לרעוב למוות. הוא לא היה חולה באיידס, הוא לא עונה באכזריות על ידי אף אחד, הוא מעולם לא נגזל מזכויות האדם הבסיסיות שלו. היה לו בגד ללבוש. יש לו קרובי משפחה שיכול היה לבקש מהם תמיכה, ואף גזירת משטר לא יכלה לממנוע את זה ממנו. היה חסר לו כסף, אולי נתקו לו את החשמל והטלפון. אולי הוא לא היה יכול לקנות אוטו, אולי אפילו לא היה לא כסף לאוטובוס, אולי ניתקו לו את חשבון הטלפון הסלולרי. הוא ניהל עסק, העסק נכשל, הוא נכנס לחובות, ונכסיו עוקלו, הוא נכנס לעימות עם מוסדות המדינה, הוא הפסיד במאבק, האם כל זה הוא באשמת המדינה והמימסד? האם כל מי שנכשל בעסקיו, ראוי שישפוך פח שמן על ראשו ויצית את עצמו בתור מחאה? מחאה על מה בדיוק?

ביבי אשם בזה שמישהו שפך על עצמו נפט, כמו שאשתו של רוצחה אשמה כי היא גרמה לו להרביץ לה. הרי גם הבעל הנגזל, כמו משה סילמן, היה במצוקה. לגבי סילמן, אין לי ספק שהמימסד היה יכול לטפל במקרה שלו בצורה יותר טובה ומתחשבת, ואין לי ספק שהגיעה לו יותר תמיכה מהממסד. אבל בסופו של דבר מי ששפך עליו חומר בעירה והדליק אותו, היה הוא עצמו.

לרוע המזל, כאשר בעקבות מעשהו יש סיכוי שיהפוך על ידי הציבור לקדוש מעונה, הדבר עלול לגרום לאנשים מעורערים אחרים לעשות מעשה דומה.

לו הייתי ראש הממשלה, הייתי מגנה את המעשה באופו רשמי. גם אם יש צורך לחקור את הנסיבות שהביאו את משה סילמן על עברי פי פחת, בעיניי, תפקידו של ראש הממשלה ושאר נציגי הממסד לגנות באופן גורף את המעשה עצמו.