מדי פעם נקרה על דרכי איזה סרטון תעמולה אנטי-תעשיית-המזון. ברוב החומר הזה אני לא צופה. אני מפחדת. אני יודעת שלא אעמוד במה שאראה שם. אני צופה רק הדברים הקלים לעיכול. כשזה מספיק קל בעיני, אני תולה את זה על הקיר, בפייסבוק. החברים שלי בדרך כלל מתעלמים באלגנטיות. אני יודעת שאני קצת מעצבנת. מין גורם מפריע להרמוניה על הקיר שלהם. אולי חלק כבר חוסמים את הפיד שלי, אולי חלק כבר זרקו אותי מרשימת החברים. מדי פעם אני מקבלת לייק בודד. פעם בכמה זמן מתלקח לו איזה ויכוחון קטן של 2-3 תגובות. אני לא מלבה את האש. אז זה דועך.
לפני כמה דקות סיימתי לצפות בהרצאה בת 7 דקות של בחורה אנגליה בשם קייט קופר. אני לא יודעת מה הקונטקסט של ההרצאה הזאת. קייט קופר היא מומחית לשווק ויועצת שווקית לתעשיות המזון. בנוסף היא בחורה מוכשרת, רהוטה, משעשעת וכריזמטית ביותר. בהרצאה הזאת היא מסבירה בכשרון רב ובצורה מרתקת איך בעצם היא, במסגרת תפקידה, משכנעת את הצרכנים, כלומר אנחנו, לקנות, לקנות ולקנות מזון!

מה זה אומר לשכנע אותנו? היא שואלת ועונה. זה אומר, לגרום לצרכן להרגיש שהמוצר חסר לו. שהוא צריך אותו.
איך עושים את זה?
"יש לזה שלושה מרכיבים." היא אומרת. "המרכיב השלישי, הוא הסוד של תעשיית המזון, והיום אני הולכת לגלות לכם אותו!"
ההרצאה מתחילה במספר דוגמאות משעשעות על איך מגדילים מכירות של מוצר, רק בעזרת מיתוג נכון. בלי לשנות שום דבר במרכיבים שלו.
אבל אז קייט קופר ממשיכה, עדיין באותו טון אגבי, באותה קלילות נעימה, ומפילה את הקהל השבוי למלכודת.
"המרכיב הראשון –" היא אומרת: "הצרכן מאמין לכל מה שרואים על האריזה."
היא מראה אריזה של מוצר עם תמונה של תרנגולת גדולה ויפה, ניצבת על רקע של אחו ירוק. "בפועל," היא אומרת, "התרנגולות לא נמצאות שם." עכשיו היא מראה תמונות של לול תעשייתי מודרני סטנדרטי. "בפועל, התרנגולת נראית כך." והיא מציגה תמונה של תרנגולת משרבבת את ראשה דרך סורגי הברזל של כלוב הסוללה הקטן שלה, על רקע מאות תרנגולות אחרות. "אבל את זה," היא מוסיפה, "כמובן שהצרכן לא יאהב לראות. ולכן נבחר בתמונה הראשונה כדי לקדם את המוצר שלנו."
המרכיב השני – הצרכן אוהב לשמוע על קדמה. לפי קייט קופר, 50% מהאנטיביוטיקה המיוצרת, הולכת למשקים. ברור שבתנאים בהם נמצאות החיות מיום הוולדן עד ששוחטים או מחשמלים אותן, הסיכויים להתפרצות של מגפות הם מאד גדולים.
"אבל אף אחד לא אוהב לשמוע כזה דבר," היא מזכירה לנו. "אז במקום זה אנחנו מדברים על שיטות העבודה היעילות והטכנולגיות החדישות שבהם משתמשים הוטרינרים במשקים המודרניים."
קייט ממשיכה, ומראה דוגמאות בתמונות. הקהל, שעד עכשיו נראה משועשע, ואף פרץ מצחוק מדי פעם, שותק עכשיו. המצלמה עוברת בין הפרצופים. כולם יושבים בשקט ומקשיבים. על חלק מהפנים יש הבעה של זעזוע. אישה אחת נראית כאילו היא הולכת לפרוץ בבכי. קייט לא משנה את טון הדיבור הקליל, אבל המסר מתחיל לעבור.
" כפי שכבר הזכרתי בתחילת דברי, יש עוד מרכיב. שתי הטכניקות שדיברתי עליהן עד עכשיו לא יעבדו בלעדיו. זהו הנשק הסודי שלנו, והוא נמצא כאן, איתנו בחדר הזה." היא אומרת. "מישהו יכול לנחש מהו?"
הקהל שותק. מחכה.
"המרכיב הזה הוא אתם!" היא אומרת לבסוף, בחיוך גדול.
"אז איך זה עובד?
"כשאתם בסופר," היא אומרת לבסוף, "אתם לא ממש רוצים לדעת מאיפה הגיע המוצר, איך בדיוק גידלו את המרכיבים שלו, איך גידלו את החיות, איך טיפלו בהם. זה פשוט לא מעניין אותנו.
"זאת עובדה. למה שזה יעניין? אנחנו פשוט רוצים לאכול את זה."
וזה בדיוק המקום שבו תעשיית המזון יכול לעשות את המניפולציות הכי גדולות שלה על הצרכן. המקום שבו אנחנו מאפשרים ליצרני המזון המעובד לעבוד עלינו ולסמם את האינטגריטי שלנו.
כאן אמרה קייט קופר את המשפט הכי חזק ומשמעותי מבחינתי:
Willful ignorance cannot be overstated.
לא ניתן להפריז בכוחה של בורות מרצון
והדבר שאנחנו מסרבים לראות, ולא מסוגלים להפסיק לחיות בהכחשה לגביו הוא זה:
מדובר כאן על אכזריות שיטתית בסדר גודל עצום.
This is a systemized cruelty in a massive scale
והסיבה היחידה שאנחנו יכולים לחיות עם זה היא שכולנו מעדיפים להסתכל לכוון השני.
ההרצאה הזאת השאירה אותי מטולטלת לגמרי. הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.
אז שלחתי אותה לאנשים במשרד שלי, במייל. הסברתי שמדובר בהרצאה של 7 דקות בלבד. שאמנם מדובר גם בתעמולה טבעונית, אבל גם בדברים שיכולים להיות רלוונטיים לנו באספקט של שווק.
בכוונה לא ניסיתי להסתיר שמדובר "בחומר הסתה" טבעוני. גם ככה החברים שלי כל כך עסוקים בלהגן על עצמם מפני, שאם ירגישו שאני מנסה לעבוד עליהם, הם בכלל לא ידברו איתי יותר.
כל מי ששלחתי לו את זה, לא הגיב. בחרו לא להאכיל את הטרול.
כולם למעט שניים:
אחד שלח לי את זה:

אז עניתי לו:
" טוב. אבל תסתכל על זה. מה אכפת לך? אני מבטיחה לך שזאת לא מלכודת ובסוף הסרט אתה לא מוצא את עצמך בכלוב סוללה מואבס דרך צינור של שני צול ישר לקיבה. עלי."
והשני שלח לי את זה:

אז עניתי לו:
So I guess you choose not to watch. That's ok. Let me just recap for you. Here are the most important things she said:
1. The only reason the food industry can manipulate us as customers, is because we are always willing to look the other way.
2. Willful ignorance cannot be overstated.
לזאת – אף אחד מהם כבר לא ענה. אם מישהו מהם בכלל קרא את מה שכתבתי, זה מאד יפליא אותי. גם להם נפל האסימון שאסור להאכיל את הטרול.